סיפורנו תם אך לא נשלם

 הנשימות האחרונות של סימה בת מרים נשמעו כצלילי פעמונים, כל נשימה כהד למרחקים, הקשבתי להם במלוא עוצמתם, רק ברגעים כאלה אני מסוגל להתעלות בכתיבה גועשת, חוצבת, מנתצת, שלוקחת את המילים ומפסלת את דמותה של סימה.דמות אצילית שנתנה מלחמה לסרטן והצליחה, במקום שאחרים נכשלו.

לעולם לא קיטרה קיבלה את המלחמה בידיים פתוחות, אומנם הפיק ליין הוא זה שבסופו הפיל אותה, כי זה מקום הצבירה של החיידקים ומשם למחזור הדם.סימה לא תמות מסרטן היא תמות מכשל מערכתי.עתה ברגע זה שעה לפני חצות לחץ הדם 45 על 57 כל האיברים הפנימיים הפסיקו לתפקד, סימה מונשמת ומורדמת וממשיכה להילחם עד טיפת הנשימה האחרונה.

ליטפתי את מצחה, נשקתי את פניה ואמרתי שלום, תנוחי על משכבך בשלום אנו כאן נמשיך בדרך שהתווינו יחדו. עתה אנכי בקשר מתמיד עם האחות מחדר 18 לקחתי פסק זמן לנשום אוויר צח, לראות עולם, חדר 18 מחניק קשה לנשום, המראות קשים מנשוא, החלו כתמי מוות בכול חלקי הגוף, אך פני סימה נשארו חלקים, נשיים, נקיים ויפים למראה.

זה הוא אחד הפרקים האחרונים על סימה, על מלחמה שבסופו לא צלחה, אך לכם משפחות החולים על תסיקו מהמקרה שלנו שהמלחמה אבודה, היפוכו החוזק שלנו כמשפחה עוזרת לצלוח כל משוכה.אני נבחרתי כנראה לעלות מהרהורי ליבי ולייצג את כל משפחת הסרטן,

ההצגה חייבת להימשך, רק השחקנים מתחלפים,

שאלה אותי הרופאה מטיפול נמרץ כיצד אתה לא בוכה, עניתי בכיתי כבר 3 שנים הדמעות נדמו, זו העת לשמוח ולהבין שהודיה ציוותה לנו את החיים.הסתיים פרק נוסף בפריטייל שלנו כמשפחה, מתחיל פרק של בניה, יצירה, חינוך ואהבת אדם, מתוך האוד העשן נצא גחליליות נוצצות, אני לא יודע איך להתנהג אחרת תקבלו אותי על מה שאני ולא על מה שאני לא.

ניסיתי בכתבתי להביע, לפרוט, לנגן ולצייר את החוויות של מחלת הסרטן, זו מחלה שכאשר מחליטים להתמודד קל לעשות זאת הכול מתחיל ונגמר בראש.רגעים אלה הם מאד מיוחדים אנו אוחזים במוות, סוף החיים, הנה הגיע פרק האקורדים לסיום, אומנם צורמים אך חדים, חזקים ומשמעותיים.מרגע זה הכול משתנה, מ4 אנו 3 נשנה מקום מגורים, ונסתכל על המחר באור של תקווה כי מה ילד יום לא לנו לדעת.אני מחכה לצלצול הטלפון הנייד, מצבה של סימה אנוש בוא ותיפרד ממנה, אני לא מרגיש שאני נפרד, המחשבות נשארות צלקות בוודאי אך גם זיכרונות טובים.

אני שומע את הבכי הפנימי שלי הוא אכן דומע, פניי יבשות רגע הבכי ימצא את דרכו בבוא העת,

אני לא משחק גיבור כי הגיבורה האמיתית היא סימה שאני קורא לה סימונה.

נעמי שמר כתבה לנו שיר סיום ואצטט:

רוצה לומר לכם שלום ממני ומסימה, הייתם עימנו במסע יומן סרטן על במת NRG כתבנו, קראנו, בכינו, התפללנו וגם לרגעים שמחנו את המסע הזה שהחל לפני 3 שנים נסיים

בפסוקים מתהילים:

שלום חברה היית לי לרעיה, אם וחברה לחיים אקח רק את הטוב כי שם טמון סוד החיים.

סימה קמחי נפטרה ב י"ח בכסלו התשע"א

25 בנובמבר 2010 שעה 1:22

יהי זכרה ברוך

כאן סיפורנו תם אך לא נשלם.

אורן