(מיומנו של בעלה לחיים של חולת סרטן)

נמרוד 9.2.2010

ההתמודדות עם הסרטן היא בכל רגע נתון. השינה מאד חלשה, נדודי שינה הם חלק משגרת הלילה, חוסר שקט, סימפטומים של בעיות קשב וריכוז. מאד קשה להודיה, גם אם כלפי חוץ היא מתנהגת בטבעיות.

קשה מאד לאמוד עתה את תוצאות הכימותראפיה וההקרנות. יש מחשבות על העתיד, האם תהיינה השלכות שליליות לטווח ארוך כמו הופעת סרטן השד. כמות הרעלים שהוחדרו להודיה היתה הורגת פיל. 

שאפו ליכולת ההתמודדות של הגוף. אנו לוקחים צד בפעילות הנפש על ידי עזרה מקצועית ומנסים להיות עסוקים בטרדות הקיום ובגידול הבנים. קשה לי לתת עצות, כי אני רק צופה מן הצד, מנסה לעיתים להיכנס לנעלי הודיה ולמצוא דרכים להקל על הסבל, אך הכאב מופיע ללא התרעה.

את הסיבות להופעת הסרטן אצל הודיה לא נדע. יש מחקרים רבים המצביעים על גורמים סביבתיים, תרכובות כימיות, כן נמצא קשר ישיר בין נגיפים לסרטן (נגיף הפפילומה הוא גורם הקשר לסרטן צוואר הרחם), והגורם השלישי- קרני רנטגן, אותם מקבלת הודיה עתה במינונים גדולים. קרני גמא, אלפא או בטא הם אלה שפוגעים בחומר הגנטי של התאים. בעבר הומצאה נוסחה מתמטית שמאחדת את הקשרים בין זמן הקרינה, מספר הפעמים המוקרנות ומנת הקרינה וזה אכן כלי יעיל בטיפול.

ככל שמקרינים יותר, התוצאות הולכות ופוחתות. מאחורי כל מקרן עומדת קבוצה של רופאים, מתמטיקאים, פיזיקאים, טכנאים ועצם החלטתם תשפיע על ההצלחה והתוצאות ארוכות הטווח. מכונת הקרינה פולטת אלומות של חלקיקים כבדים, ואלה נכנסים לרקמות הנגועות וממיתים אותן. מינון הקרינה מבוסס על לוחות מנות שוות, מחשב מחשב את עומק הקרינה ושטח הפנים של האזור המוקרן. הוא מספק תשובות אופטימליות על אופן ההקרנה. האזור צולם בטומוגרף שנתן תמונה מלאה על השאת (הגידול), ועל פי מידע זה הוחלט על אופן הטיפול. האמת רק לראות את המכונות האלה זה מפחיד ועוד להבין שעל פיהן יישק דבר. אנו יצרנו את המחשב ועתה אנו עבד לרגליו.

מדי יום ביומו הודיה בדרכה לבית החולים, הפכה להיות רובוט מתוכנן, אימצה את ההנחיות והאסטרטגיה הרפואית, החליטה לקבל את הדין. התלבטויות היו גם היו. הודיה הודיעה לי שההחלטה כולה שלי ואין לי אמירה בעניין. אני ממש לא התלבטתי כי הלכתי בדרך האלימינציה ואם לא מה? בכל מקרה השארתי את ההחלטה בידה. ישנה תחושה של כצאן לטבח, אך הרי אנשים חכמים ומלומדים מאיתנו הנחו אותנו לכך. לא ברור מדוע הודיה לא קיבלה הדרכה והסבר על דרכי הקרינה וליווי פסיכולוגי מבית החולים. המלצתי היא ללוות כל חולה בכל רגע נתון שהוא זקוק לו. אספנו מידע מחולים אחרים שהיו מוקרנים באותה עת.

המפגשים במבואה לחדר ההקרנות הפכו להיות מפגש יום יומי, חוג המוקרנים, טלביזיה מרצדת מעל, כסאות מחוברים יחדיו, אין כסאות פנויים, עקרון כסאות המסתובבים, זה הולך וזה בא. הרבה מאד עצבות ניבטת מפני המוקרנים, כולם עברו טיפולי כימותראפיה ונראים שבוזים חסרי חיות. אני מביט תמיד מסביבי ומנסה להסיט את תשומת הלב של הודיה לנושאים שונים. לוחות הזמנים נקבעו.

הודיה משתדלת להגיע בזמן ולעוף במהרה מהקומה מתחת לקרקע, אין אויר נקי במרתפי בית החולים, אורות הניאון הם האורות היחידים, האור הפנימי של החולים כבה. הצוות הרפואי יוצא ונכנס בדלת מרכזית סגורה, ניתן להיכנס רק עם כרטיס מגנטי. אני מצר על כל הצוות שחייב לעבוד בסביבה אלקטרו -מגנטית כה מסוכנת. שאפו לצוותים, לבית החולים, מה היינו עושים בלעדיהם?

נמרוד

09.02.10