שאלתי את הבנים היכן הכוכב של אימא סימה, הבן הבכור סבר שהכוכב נמצא מעל איכילוב כי שם נקבע מותה, הבן הצעיר חשב שהכוכב נמצא מעל שדות ים כי בית הקברות נמצא בקרבת מקום, ואני לתומי חשבתי שזה כוכב הצפון, שהוא המצפון והמצפן שלנו והוא זוהר כל העת.

ארגנו ערב שירים למען סימה במלאות 30 ימים למותה, רק המחשבה על המוות עושה לי בחילה,

איך מתקדמים זו שאלה קשה שהתשובה היא בעשייה, המחשבות עולות ללא בקרה, היא על סדר יומנו אך ממשיכים בשגרה כי זו כל כך חשובה, הרוטינה זה שם המשחק לא להזיז אותנו ממשבצת העשייה.

התחלנו התחלה חדשה, מהיכן להתחיל הבנו מיום מותה של סימה אך לא הבנו איך עושים זאת ללא כאב, עוגמת נפש וצער אדיר על האי אפשרי, הגדרתי את הליכת סימה כ"חלף עם הרוח" וזה ממש לא סרט.

הנה עוד מלחמה חדשה
שמתחילה עם סוף הקיץ
ואין שלום עכשיו
תמיד אותו מצב
חסר אונים בתוך הבית
והשדים שבחייך הם לא יוצאים מהארון
ובשמיים מעלייך זה הכוכב האחרון

השמים עתה מוצפים כוכבים שנראים זוהרים, כוכב הצפון מואר מכולם, חזק נותן מראות וראות, מכוון דרך ומורה נבוכים.הכוכב האחרון הכוונה לסימה שהקסימה, היא לקחה את הכוכב האחרון שזו היא עצמה.

אם הייתי כוכב הייתי נופל
אלייך עכשיו

הבעיה היא שהכוכבים כל כך רחוקים, הכוכב ששמו סימה לא ניתן בו לגעת, למשש, לחוש, לחוות, לחבק, לנשק רק לראות ובמרחק.

הנה עוד אנשים כואבים
מתחממים לקראת החורף
הם נלחמים בך
מה הם רוצים ממך
אתה בכלל חייל של עורף
והרוחות מאחורייך דוחפות אותך אל התהום
שנפערת מתחתייך היא לא תיקח אותך היום

כתבה לי חברה קרובה שאני יודע להשתמש במילים אך האם יש בהם מעבר לכוונה, המילה היא עבורי אמצעי להעביר מסר, כן ניתן להילחם בסרטן וגם לנצח, אומנם אנו היפסדנו, לא תמיד מנצחים בחיים אך זה אפשרי.

אם הייתי כוכב...

משאלה גדולה הביאי
הביאי אותי לתוכך
כמו כוכב מהשמיים
לידיים נופל ודועך

אם הייתי כוכב...

אם הייתי כוכב, הייתי שוכב לצידך, ממתיק סוד עימך, ואומר לך בוא תתכרבלי עימי כי הלא נודע רב מהיש, והמחר בלתי אפשרי עבורך.

אם הייתי כוכב...

הודיה מתה, כבר לא תחזור, זה הזוי לגמרה, אנו עדיין למדים לחיות עם הלא, הייתה והשאירה אחריה בגדים, נעליים, מברשת שיניים, כלים, פאה, מברשת לשיער אין במלאי, אך ובעיקר שני בנים צאצאים, היא השאירה לי בונד ואני מתכוון למלא את משאלותיה, אלה הבנים יגדלו ויתרוממו, אראה להם דרך כי הדרך של המחר זו השקעת היום.

אם הייתי כוכב הייתי מבקש ממלכת השמש לחוס עליי, סימה רק החלה לחיות ומדוע הקדוש ברוך הוא חרץ את גורלה? שאלה אותי חברה האם אני כועס על העולם והתשובה היפוכו קיבלנו שנים יפות מלאות תעצומות ועשייה.

ברור שיש שאלות אך תשובות אין, ועל כן איני שואל, חובק את החיים, נהנה מהרגעים, כי ערבויות לחיים אין רק למוות.

ראו אני עדיין מתאבל ולכן הכתיבה אינה אופטימית לגמרה, אך בוא יבוא יום והאופטימיות תחזור להשקות את קוראיnrg , מהבמה הזו כבר לא נרד.

נמרוד

21.12.10