|
הקוסם מארץ עוץ
(מיומנה של מטופלת, ארה"ב) 
מיקא 7.9.09
סוף שבוע ארוך, מה שנקרא כאן LABOR DAY
כל חג מאופיין כאן בקניות, מבצעים, BIG SALE , הפעם הלהיט מזרנים בהנחה.
לי בכלל נראה, אחרי 4 שנים, שהמציאו כאן חגים על מנת שיהיו קניות.
אפילו ב MEMORIAL DAY, מקביל ליום הזיכרון שלנו, יש אטרף קניות מטורף. מוזר כל העניין
האמריקאי הזה.
ובכן, אני בכלל VERY MUCH ABOUT SHOPPING AND SELLING BUT
זמן לכל עת ועת לכל זמן.
החלטנו לטייל. הפעם צפונית מזרחית אלינו. היישר לקנזס סיטי.
כן, מוכר לכם? ידעתי, "דורותי", מצלצל משהו...
הסיפור הידוע, על הילדה היתומה דורותי הגרה אצל דודתה, כן אותה אחת שסופת ציקלון מעיפה את ביתה
ונושאת אותה ואת כלבה טוטו היישר
לארץ עוץ.
עוץ, שם מצחיק משהו. עוץ לי גוץ לי, עוץ לי עיצה, יצאתי בעקבות דורותי לחפש את הקוסם שיחזיר אותי
הביתה. אולי עצתו תהייה טובה יותר
מהקוסמים בלבן...
ידעתי שאפגוש אנשים מעניינים, כמה מכשפות, אולי גם אחת טובה, יצאתי בעקבות האבנים הצהובות, בדרכי אל הקוסם הכול יכול.
בעצם לא כל יכול, הוא מתגלה במערומיו, כזה שלא יכול לעשות קסמים בכלל, אין לו שרביט, ובכל פעם הוא מופיע לא מופיע, מסתתר תחת חזות
אחרת, מפחד להתגלות, פוגש את כולם במסדרון ארוך, (כמו המסדרון שלי .jpg?id=3559643) כמעט, המסדרון הארוך המוביל
למחלקת ההקרנות). שולח את דורותי
וחבריה למסע, למשימה אחרת, אולי כזאת שהיה צריך לעשות בעצמו עם קסמיו, אבל עדיף לו אולי שמישהו אחר
"יתלכלך " עבורו, ממש
פוליטיקאי משופשף...
אחרי שהמשימה הושלמה, הקוסם, מסרב לקבלם, נו תסכימו, ממש פוליטיקאי מדופלם, ובכלל הקוסם המהולל
מתגלה כשרלטן זקן, שאיבד את
הדרך בעצמו...
מסקנה , אל תאמינו לשרלטנים, פוליטיקאים ועוטי גלימות למיניהם, אולי חלוקים, התכוונתי חלוקים???
כן, הרופאים, לא יודעים מה זה קרה כאן, הסרטן מתפרץ, לא מצביע, לא מקבל רשות, מוחה,לא שם על החלוקים
הלבנים.
הם, החלוקים בלבן ובדעותיהם, הבטיחו, שלחו אותי למשימות הצלה, עברתי 12 ערים שונות, הגעתי למחוזות
נידחים, הכרתי הרבה דחלילים
שחיפשו את ההיגיון, המוח מאחורי העשייה, פגשתי באנשי פח, כאלה ללא רגשות בכלל, שהבינו ש"לב" יסדר להם את החיים ויעשה אותם
למאושרים יותר, הכרתי אריה, שבכלל היה ההיפך מתדמיתו, פחדן משהו, (אני???) שרצה רק אומץ לב. לא לפחד מכלום, להביט ללבן בעיניים.
ואני, כן הישרתי מבט, הסתכלתי עמוק עמוק, אך, ככל שהיה עמוק היה פחד, והוא זיהה זאת. לא פלא, שהוא, כן הסרטן, קיבל אומץ.
הוא בעצם המכשפה המרשעת מן המערב.
קרדיט לו כרגע, ואני מדגישה כרגע, על המוח הפעיל, הקודח, על סערת הרגשות, על הלב הנחלש, מהסערה ומן המחשבה, והוא זה אשר מעז
מנסה ליתר דיוק, לקחת ממני את אומץ הלב.
יצאתי בעקבות הנעליים האדומות של המכשפה הטובה מן המזרח.
מצוידת בחבריי, עם אמונה בלב, ועם רצון להרפתקה, שונה אבל מעצבת, יצאתי לדרך...
גם אני, כמו דורותי הייתי בחנות כובעים, אמנם כובע זהב לא מצאתי אך, לא כל הנוצץ זהב. מדדתי
כובעים רבים, והבנתי את מוסר ההשכל של
הסיפור, הסיפור של דורותי, של חיי, של הסרטן ובכלל של החיים.
המפתח לשינוי נמצא בתוכנו, כל עניין הקוסם הוא רק אשליה, בתוכנו הכוח, לשנות, להשפיע, וכן בעזרת אמונה פנימית, כוח רצון, ואהבה, יכול נוכל
לכל.
אם לא קראתם את הספר, חובה, מומלץ, הרבה מוסר השכל וראיה אחרת של המסע שנקרא חיים...
לקחנו את צ'ארלי איתנו, הוא איתי תמיד במסע, ללא מילים, עם הרבה לב, מוח, אומץ, הוא השותף השקט כל כך, שקט אך עוצמתי.
איתי הנהג, המדריך, המנווט, המצחיק, ואחראי על הבידור.
בתוכנית היה הרבה פסטיבלים. חגיגה אחת גדולה.
תרועת הפסטיבלים, כמו תרועת השופרות, תרועת החיים גם אם יש בהם קורטוב של פנטזיה, דמיון, והרבה תחפושות.
הכי הכי נהניתי בפסטיבל הרנסאנס.
רנסאנס – לידה מחדש, כך גם אני, רוצה להיוולד בגוף חדש, רוצה להשמיד את כל התאים הסרטניים, רוצה את כל מה שהתקופה/ החיים יכולים
להציע ויש הרבה.
קיבלו את בואנו אנשים לבושים לבוש איכרים, כיאה לאלה העומדים בשער, המעמד הנמוך, אלה שנוצלו ע"י משפחות הכוח, המעמד והאצולה.
הססגוניות שולטת, הצבעים מושכים את העין, חזרנו במנהרת הזמן למאה ה- 14- 15, הנשים מלאות, דשנות, לבושות שמלות יפיפיות, המחוך
מרים את חזונן היישר לגרון, ככל שהאישה מלאה, כך מעמדה גבוה יותר,
הגברים, בגלימות, טייץ המבליט את הסחורה העומדת למכירה, המבטא אנגלי משהו, מן קרקס נודד שכזה עם כיותר ממאתיים שחקנים המפוזרים
על פני הפסטיבל כולו. מדובר במתחם ענק, הרבה ביתנים, אוכל כמובן, לבוש מהמאה ההיא, כובעים, נעליים, והרבה קסם באוויר.
אני מתפעלת, מריחה את הריחות, נוצרת את המבטים, מחפשת את המיוחד, ומוצאת את עצמי מרותקת מכל דבר שזז...
אפילו את המלך והמלכה, וכל משפחת המלוכה ראינו, מספר פעמים, כולם עצרו את נשימתם, השתחוו כיאה למלך ומלכה, ההוד , ההדר,
הפנטזיה הייתה באוויר, ואני הרגשתי כמלכה.
אבירים, פיראטים, אנשי חצר, נסיכים, ופיות התהלכו זה לצד זה, כל אחד וגינוניו הוא, הכול הרמוני, פסטוראלי, והאמת קצת שונה קמעא מהלך
הרוח בתקופה... היגור זאב עם כבש??? האם הלקח נלמד ולא עוד מלחמות??? לא עוד מעמדות??? השוויון ניצח???
המציאות מורה אחרת במיוחד לגבי השוויון. להלן הפרטת הקיבוצים, האידיאל בהתגשמותו פשט את הרגל.
טוב, אבל כאן, אנשים שילמו את מיטב כספם, וצריך לייצר אידיליה. האידיליה אכן נוצרת, אפילו הפיות פוצחות בריקוד סוער, מפזרות אבקת פיות,
והדרקון הבוקע מן הביצה, מתגלה כפחדן הרוצה להתיידד עם בני אדם, ולאכול שוקולד.
הוא בטח טעם שוקולד פרה או זכה לאכול שוקולד שחר, אחרת אין הסבר מתקבל על הדעת...
היינו שם כל היום, היה פשוט נהדר, רגעי אושר, פלג ויובל הנסיכות שלי, הראו לי שהממלכה שלי היא הכי הכי, איתי האביר שלי, הראה לי שהוא
יכול למגר כל אויב אכזר, וצ'ארלי, התעייף, מצא חברים, הלך לידי ולא הבין על מה המהומה ועל מה ההליכה הרבה.
למרות כאבי הברכיים, הכאבים בחזה, כאבי הניתוח, הרגשתי אדם חדש. הסרטן בהתפרצות וגם אני.
יום קסום עם הרבה אנרגיה לבאות עבר עלי.
דורותי מצאה את ביתה, וגם אני.
מיקא 7.9.09
|
בטעינה...