| יומן סרטן אחים שריפה ביער
הכרמל נשרף, בוער , האש מקלה כל חלקה טובה, אוד העשן בוער עד
כלות, 40 פרחים נקטפו ואולי יותר, מוות נוראי להישרף, כל העיר מאורת, אש ותמרות עשן, יום עצוב.
עברנו שבוע עצוב, הודיה הלכה לעולמה לפני ימים ספורים, עדיין אבק הכוכבים לא שקע, התחושה שהיא לבד ואני לבד זהות לגמרה, לא יהיה קל, הכתיבה עוזרת להתפרק הבעיה שהיא גם מפרקת, מה שיישאר ממנה זו מצבת שיש מיותמת, שהשמש תטפח על פניה, התוכי הירוק המזמר כנראה שומר עליה, אח ורע, ואנו כאן נשארנו מיותמים.הבן הבכור יישן, השני יישן אצל חבר, אני מחכה לשבר זה בדרך,
תמר הפסיכולוגית מלווה אותי בהדרכה, הקשבה ותמיכה אך מוות הוא לא דבר פשוט, משהו מת בקרבי עם מותה של הודיה, חשבתי עם אני כותב משמע אני קיים,הכול כל כך טרי.
הטוקבקיסטים שזה אתם מחזקים אותי שלא תדע עוד צער, מה שהיה יהיה כבר אחרת, אלוהים עשה מעשה, לי לא ברור אך מי אני שאוכל לתת תשובה, סימה כבר לא תהייה בבר המצווה שלהם, לבנים שלהם לא תהייה סבתא, הצער חוצב, צובר תנופה, יש מרוץ בין הצער לשמחה מי ינצח, אני עומד תומם ומשתהה מעוצמת ההתמודדות של הבנים, זה לא דבר של מה בכך, כל רגע פנוי המחשבות שלהם מוצפות, אני עומד על המשמר כמו שומר הסף, כואב את כאבם, גם את כאבי, אני מתאבל, בוכה בלב, רוצה לעשות שינוי, ברור לי שייקח זמן, אני לא ממהר נותן לתהליכים לקרות, הפסיכולוגיה שלי היא זמן לכול עת, זו המציאות ולאט תשקע במימד הזמן.
אני עובר ליד בית הקברות מדי יום, כביש היציאה מקיסריה נושק לקברים, השמש מגיחה ממחבואה ואני מצלם אותה מכול זווית אפשרית, היא כל כך יפה, כן סימה אך גם השמש, שמה הראשוני של סימה היה שמחה, ההורים רצו שתשמח, אך השמחה התרחקה ממנה הרחק אי שם בינות גלי העצבות.
אני מנסה לחשוף את פנימיותי ולהבין היכן אני עומד, המילים הם כלי ביטוי נפשי מדהים, הנייר סובל הכול, שם בבית הקברות הקברים מדברים,
בינם לבין עצמם, צמרות העצים נושקים בשמים, אתה שומע את שאון הגלים ושעון הזמן, שלוש חברות של הודיה בתום טקס ההשכבה נותרו מחוץ לגדר להתאבל, שיחת נשים, כל המכוניות נסעו לדרכם אני אומר שלום צועד כמה צעדים לאחור וממשיך בדרך, אני מביט מבעד השמשה ומצלם במחשבותיי את שיחתם,
כמה חבל שהצלע הרביעית לא עימם, ככול שאני מתקדם המראה הולך ונעלם, אין לי שליטה על המחשבות רק על המעשים, חברים כותבים לי ואצטט כמה מהם:
אורן היקר!
העלתה לי דמעות בעיניים ..... אתה איש יקר כל כך...
אתמול אמרת שאתם שלושה - אתה יוגב וירין. אתה שומר על הילדים, מגונן עליהם מחנך אותם.
אבל על תשכח אותך!!!! הילדים צריכים שיהיה לידם אבא חזק (כמו שאתה) אבל גם אבא שמכיר ומבין
את מה שקרה.
אמרת שאתה בימים הקרובים לא מתעסק בעבודה. קח גם את הזמן לעצמך!!!! מותר לך להתאבל, אתה חייב להתאבל,
אתה חייב להשלים את המעגל, להתפרק....מותר גם לך להיות חלש, לרדת למטה כדי לעלות שוב בחזרה.
ואני פה, גרה במושב הבונים ממש לידכם, על כל דבר שאתם צריכים, או תצטרכו - אשמח לעזור.
אשמח להדריך את הילדים על הסוסים - אני חושבת שסוס זה חיה מקסימה ומתאימה להתפרקות, הם מרגישים כל רוכב שעולה עליהם, הם מחזירים רגשות... מתי שרק תרצו.
אני פה בשבילכם לתמיד.
טל
אני כותב לך מפולין.
אין לי מילים כמה כאב לי כשנודע לי על פטירת אשתך.
דמעות עלו בעייני כשקראתי את השירים.
שולח לך מכאן כל חיזוק אפשרי.
באמת שלא תדעו צער !
צביקה
Just let you know that I read each and every word you write and It is sad. You are so realistic and it seems that every word is written directly from your heart to the paper. I really hope time will make things better and you will be able to step up and look for a bright future. Keep writing ,some one over the sea is reading every single word ! 10 years ago you were the first one to invite me to candle lightning (few weeks after we arrived to
America) and it felt so good to be invited to a loving Jewish house. I will never forget that and it is my turn now to open my hands and send you a big hug wishing you happy Chanukha !
אני קוראת את הרשומות שלך, וכואבת.
לפני 16 שנה התייתמתי מאבי. תמיד בעונה הזו של השנה צפים הזיכרונות ביתר שאת...בדיוק לפני 16 שנה הוזעקתי לארץ והייתי איתו את השבועות האחרונים של חייו. אני זוכרת את ההקלה לאחר מותו. זוכרת את הידיעה שהוא כבר לא סובל...וגם אנחנו לא סובלים בלראותו מתייסר. וכן, השבעה הוא מנהג נפלא שעוטף אותך ברחמים ואהבה.
את סימה לא הכרתי הכרות עמוקה. אבל אני זוכרת את העדינות, הרכות, הנשיות וטוב הלב שלה. אני מבינה איזה חלל שנותר, ובכמה רבדים. שבע עשרה שנים של אהבה ומסירות לא הולכות ברגל...ואשריך שזכית לכזו אהבה. ישנם רבים שמעולם לא זכו לדעת כזה עומק של מסירות וחברות. כתבה נעמי שמר "אין דבר יותר שלם מלב שבור"... יבוא יום שבו הפצעים יגלידו, והלב ישוב להיות קל והבקרים מלאי שמחה וציפייה. אתה יותר מכולם יודע שהחיים חזקים מהכול...שבזרימתם הבלתי פוסקת הם מביאים עמם גם מזור לכאב. ואתה, יותר מכולם יודע להסתכל מבעד לדמעות ולראות את המתנה שבים ובשמים כחולים או מעוננים, ושבמשב רוח ובציפורים. אני שולחת לך חיבוק עוטף אוהב. נשימה אחרי נשימה...וגם מחר יגיע...ואחריו עוד אחד...ועוד אחד...והטבע יגבר על הכול...והכאב יקהה...והשמחה תשוב.
חיבוק
טלי
אוי אורן, אורן... כל כך קשה לי לקרוא את המילים הכואבות שלך... מי כמוך יודע שהנושא כל כך קרוב אלי. המוזר הוא שאני שואבת כוח ממך... בטוח שסימה היא הכוכבת אבל אתה הכוכב שהיה לצידה. אורן אתה ממשיך להיות כוכב לילדים ולכל אלו ששואבים כוח ממך. המשך לככב כי אין כמוך!!! צ
כבר אתמול, בעת שנשמעו צווחותיו של התוכי הירוק, שקבע מושבו בינות לצמרתו של העץ
העבות מעל הקבר הרענן, לא יכולתי שלא לחשוב על נשמתה של סימה שבחרה בתוכי לשאת
את מילותיה האחרונות: שמעתי אותה מודה לך אורן על שנים של ביחד ועל השנים האחרונות
שהיית לה סם החיים. שמעתי אותה אומרת לילדים שאהבה אותם יותר מהכול ובאהבתה הגדולה
ביקשה מהם שיזכרו אותה לעד ויבחרו בחיים ובשמחה והאושר שיזמנו להם. שמעתי אותה מדברת
על חיי הנצח שמזמן לה מעתה ועד עולם, היקום ועל כך שהשעה דוחקת והיא צריכה לפרוש כנפיים ולעוף.
ראיתי אותה דומעת ונפרדת בכאב מכם ומבני משפחתה שכרעו ליד הקבר הרענן והרטיבו אותו בדמעות.
ראיתי אותה צווחת מצמרתו של העץ, כאילו מבקשת לומר: גופי נטמן באדמה, אך רוחי ונשמתי יהיו איתכם תמיד.
מי ייתן ולא תדעו יותר צער.
ישראל שור
רגשתה אותי מאוד בדברים שכתבת
במהלך ה4 שנים שאנחנו מכירים,הכרתי אותך גם מקצועית וגם אותך כאישיות !!!!
אני רוצה להגיד לך שאני לא מתייחסת כמובן מעליו להשקעה הרבה שהענקת לסימה במשך 4 השנים האחרונות
אני רואה בך אישיות יוצאת דופן
הכאב עכשיו הוא גדול,הגעגוע הוא חזק יכול להזדהות איתך כל מי שאיבד קרוב אליו
זה הולך איתך כל הזמן
יחד עם זאת אורן יקירי יש לך את עצמך ואת 2 המתנות הנהדרות שיצרתם סימה ואתה יחד
וביחד אתם תשמרו אחד על השני
כי אתה וסימה לימדתם אותם את השיעור הכי חשוב שיש בחיים שלא לומדים באף מקום
אתה וסימה לימדתם אותם ב4 שנים האחרונות
מהי הקרבה
מהי חברות
מהי זוגיות
וזה לא מובן מאליו.....
ויש כאלה שלא מקבלים את השיעור הזה כל החיים שלהם....
אורן יקירי
אני מחבקת אותך
אתה שובר לי את הלב.
סימה שברה את הלב שלנו, סימה כתבה יומן החברות כתבו באלבום שלה אם זה לא סגירת מעגל מה זה?
הדמעות עצובות נושרות לי כמו עלי השלכת, יום יבוא יהפכו אלה לדמעות של אושר.
אורן נמרוד
|
